מה אפשר לראות בשלושה ימים בעיר? בשלושה ימים אתה רק מגיע ויום וחצי לוקח לך להתאפס על איפה אתה נמצא, היכן אתה ישן ואיך מתקשרים עם האנושות. להספיק הרבה אי אפשר. רק לטעום מעט מהחלק התיירותי ביותר שהעיר יכולה להציע. אז אתה מנסה לנווט במפה ברכבת התחתית, טועם קצת מהאוכל המקומי (בתקווה שהמסעדה שהתיישבת בה עושה אותו טעים), נוסע עם עוד מאות תיירים באוטובוס הפתוח כאשר אוזניות לראשך ושומע הסברים באנגלית קלוקלת. פה שעה במוזיאון, שם סיור בהדרכת הספר ויאללה למטוס בחזרה. מה שהכי חבל לי בטיולים קצרים זה שאין לך יכולת להיכנס לעומק, להכיר את המקום ולהפוך, גם אם לתקופה קצרה, לחלק מהנוף. להכיר אנשים מקומיים ולצאת איתם למקומות שלהם, ללמוד קצת מהשפה, להגיע גם למקומות העירוניים והלא מתויירים של העיר. להכיר את העיר מהמדרכות, ולא מהמפה.
אז כשאין ברירה אין ברירה, אילוצי הזמן והמסגרת מכתיבים את אופי הטיול וכך חופשה משפחתית עם שתי בנות בצבא ובת שלישית שטסה לפולין מיד אחרי יום כיפור הופכת לחופשה בת שלושה ימים. את הטיול שלי, אני אעשה אחרת. אני רוצה לטייל כאזרחית העולם, להיות מנותקת מגבולות של זמן או מקום. לטיול שלי תהיה התחלה, והדרך תכתיב לי היכן ומתי יהיה הסוף. אני רוצה לטייל בדיוק במקומות האלה – התיירותיים כביכול, אך לא כתיירת. להסתכל על העיר ולהכיר אותה מהלב הפועם שלה, מהאנשים, ולא מהחבילה שסוכני המכירות מנסים למכור. אני לא רוצה לתכנן איפה אהיה ומתי, כי אני לא רוצה שיהיו לי גבולות. אטייל לאן שארצה באותו הרגע, מתוך ידיעה שהמטרה היא הדרך עצמה.
***
הקומביניזון הירקרק נקנה בחנות הוינטג’ המקסימה גולואז (שינקין 38, ת”א). למרות המדיניות שלי של לקנות בזול, לא יכולתי להתאפק ולא לקנות אותו, הוא פשוט שבה את ליבי. הוא עלה 120 ש”ח (לא שזה יקר, הכל יחסי…) ואהבתי אותו כל כך מכמה סיבות: א. יש לו סרט מחובר שמאפשר קשירה מאחורה וכך הקומביניזון מתאים את עצמו לגודל הגוף מבלי להוסיף אלמנט חיצוני שהורס את שלמות השמלה (בניגוד לקומביניזונים רגילים שהם מאוד גדולים ורחבים וחייבים להצר אותם עם חגורה או סרט נפרד). ב. יש כל כך הרבה הקפדה על הדיטיילים הקטנים – התילתנים בתחרה על החזה, שלושת הפרחים העדינים על החלק המכווץ בחזה ותחרת הלבבות בתחתית הקומביניזון. מתחתיו לבשתי קומביניזון שחור פשוט (כדי שלא יהיה שקוף).
הגרביונים האפורים עם הפסים (יש להם דוגמה שלצערי לא יצאה כל כך ברורה בצילום…) נקנו בשוק באמסטרדם ב-5 יורו.
הסנדלים הם אחת המציאות שלי מהטיול – הם נקנו ברשת C&A בבודפשט, והייתה עליהם הנחה מאוד גדולה- קניתי אותן ב-40 ש”ח במקום 160 ש”ח (ולא, הפעם לא הייתה טעות בחישוב, למרבה הפלא!) יחד איתם קניתי עוד 2 זוגות של נעליים באותו המחיר והן לבטח יופיעו בפוסטים הבאים… לקחתי אותן לנעילת מבחן בטיסה, והן שרדו נהדר בכל התורים, ההליכה המרובה בשדה התעופה וההמתנה המעצבנת. למרות העקב הגבוה יחסית (אני לא רגילה ללכת על עקבים, מודה ומתוודה) הן היו נוחות ולא גרמו לי לרצות להתאבד בכל צעד, אלא להפך, הן היו אפילו יותר נוחות מכמה זוגות נעליים שטוחות שלי…
הג’קט המנומר נקנה גם הוא בבודפשט, בחנות היד שנייה מהפוסט הקודם. אהבתי את זה שהוא דק אבל עם הרבה נוכחות, והשרוולים שלו תפוחים וקצרים יחסית וכך אפשר לעשות שילובים מעניינים עם שכבות מתחת (במקרה הזה שמתי מתחת את הסוודר בצבע תכלת מהפוסט הקודם).
הכובע גם הוא נקנה באותה חנות יד שניה, והוא זה הציל אותי מהטיפטוף המעצבן של הגשם ביום הראשון לטיול. הוא עשוי לבד ובסגנון שנות העשרים, והזכיר לי את אנג’לינה ג’ולי בסרט “ההחלפה”. אני מאוד אוהבת כובעים, אבל תמיד מסתבכת לשלב אותם, כי אני מפחדת לקבל מראה דוסי… בכל מקרה הוא היה ממש מציאה ועלה 30 ש”ח! (סתם לשם ההשוואה – כובעים כאלה שראיתי בארץ במצב גרוע בהרבה לא עלו פחות מ60 ש”ח…)
אפשר חשבון?
קומביניזון ירקרק – 120 ש”ח מגולואז
סנדלים – 40 ש”ח מ-C&A בבודפשט
גרביונים – 5 יורו משוק באמסטרדם
כובע – 30 ש”ח מחנות יד שנייה בבודפשט
סוודר תכלת – 20 ש”ח מתפוז
ג’קט מנומר – 75 ש”ח מחנות יד שנייה בבודפשט
קומביניזון תחתון – 40 ש”ח מויצ”ו ביפו
